עזבון המנוח אחמד טארק ואח' נ' מפקדת כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ואח'

פסק דין

מבוא

התובעים, אשתו וילדיו של המנוח טארק אחמד אבו סארה, שעזבונו הוא התובע מס' 1 (להלן: "המנוח"). הנתבעים הם האחראים על פעולות חיילי צה"ל, משמר הגבול וכוחות הבטחון ביהודה ושומרון. לפי הנטען בכתב התביעה בתאריך 22.3.04 נורה המנוח בעת שחזר מעבודתו והיה בפתח ביתו. בכתב התביעה נטען כי הירי על התובע, שהביא למותו, נעשה על ידי חיילים 'ללא שום התגרות מצדו, ללא צידוק וללא סיבה ובניגוד לכל דין'.

טענת התובעים היא אפוא כי המנוח נהרג לאחר שנורה; הירי נעשה על ידי חיילי צה"ל והיה רשלני; מנוגד להוראות הפתיחה באש ובלתי סביר. התביעה היא לפיצוי התובעים – עזבונו של המנוח ומי שהיו היורשים שלו והתלויים בו בטרם הפטירה.

הנתבעים חולקים על טענות התובעים והם מעלים בכתב ההגנה שורה של טענות ואולם לאחר שנשמעו הסיכומים דומה כי טענותיהם העיקריות נוגעות לכך שלא הוכח שהמנוח נהרג מירי וכן כי לא הוכח שהירי בוצע על ידי חיילי צה"ל. עוד נטען לכך שלא הייתה כל התרשלות גם אם אכן היה ירי ובכל מקרה חלה ההגנה המתייחסת לפעולה מלחמתית, כמשמעותה של זו בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952, (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים" או "החוק"). טענות הנתבעים הן כי יום לפני המועד בו נהרג המנוח בוצעה פעולת סיכול ממוקד כלפי שיח' אחמד יאסין ובעקבותיה נאלצו כוחות הבטחון להתמודד עם התפרעויות קשות והפרות סדר המוניות בישוב בו התגורר המנוח – בית אומר. במהלך ההתפרעויות נזרקו לעבר החיילים בקבוקי תבערה, אבנים, ברזלים, נורו קליעים המוכרים בשם 'קלע דוד' באמצעות רוגטקות ועוד. בעת האירועים בבית אומר וכתוצאה מהם נפצעו שבעה חיילים. לפיכך נטען לכך שפעולות החיילים היו מתוך הגנה עצמית.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית: מטעם התובעים הוגשו תצהירים של האלמנה , הוריו של המנוח ומי שעבד איתו סמוך לפני המקרה. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של חיילים שהיו במקום. עוד הוקרן במהלך שמיעת הראיות סרט שהוכן על ידי התובעים שממנו ניתן היה ללמוד על המיקום שבו היו החיילים; מיקומו של בית המגורים של המנוח והמרחק מכל אלה אל הציר המרכזי (כביש 60).

כמפורט לעיל השאלות העומדות להכרעה הן אפוא:

האם הוכח כי המנוח נפגע כתוצאה מירי?

האם הוכח כי ככל שהמנוח נפגע מירי היה מדובר בירי של חיילי צה"ל?

בהנחה כי אכן הוכח קיומו של ירי ופגיעה מירי החיילים – האם הייתה התרשלות מצד החיילים בביצוע הירי ועל מי הנטל להראות קיומה של התרשלות?

האם עומדת למדינה ההגנה בדבר פעולה מלחמתית בהתאם לסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים או כל הגנה אחרת?

מה גובה הנזק שנגרם?

העובדות

גרסת אחמד גדיע גמוע אבו סארה

עד זה הוא אביו של המנוח. הוא תאר בתצהירו את זירת האירוע: העד ומשפחתו גרים בכביש הראשי בבית אומר בבית בן שלוש קומות כאשר בקומה הראשונה הייתה ממוקמת הנגרייה שבה עבד המנוח ושאותה ניהל. בקומה השנייה התגוררו בני המשפחה והקומה השלישית לא הייתה מאוכלסת. ליד הנגריה בקומה הראשונה נבנתה עבור המנוח דירה שגר בה עם אשתו וילדיו.

לדברי העד בזמן האירוע היה המנוח בנגרייה ביחד עם העובד, מראד רסמי אבו רעד, המנוח יצא מהנגריה כדי לעשות תה וביקש לקטוף עלי נענע ונורה. החיילים לא היו ברחוב אלא עמדו בגבעה רחוק מהבית המשקיפה על שכונת המגורים שלהם והירי היה ממרחק של 169 מטרים. הוא טוען כי מדובר בירי שהוא 'פשוט מטווח לכיוון הבית' – ירי ממוקד לכיוון המנוח שפגע בלבו של בנו בעת שהיה בדרכו לקטוף עלי נענע.

לתצהיר צרף העד תרשים של בית אומר המתאר את מקום הבתים והגבעה.

בנוסף מבהיר העד כי הוא חזר הביתה מהמסגד בשעה 15:00 והרחוב היה שקט ללא מהומות, ללא חיילים שהסתובבו ולא שמע כל רעש או יריות לפני השעה שבה נורה המנוח – 16:00. בעת האירוע, כך הוא כותב ישבו הוא ואשתו בבית ואז נשמעה היריה. כלתו שפתחה את דלת המרפסת ראתה את המנוח שכוב. מחוץ לבית על הקירות היו סימני כדורים. הוא מדגיש כי החלון בביתו משקיף לכביש וכי אם היה קורה דבר חריג היה שומע והיה רואה.

בחקירה הנגדית אמר העד כי המנוח היה היחידי שנהרג בכפר באותו היום וכי לא היו פצועים נוספים (עמ' 2). בהמשך הוא הבהיר כי תשובתו מתייחסת לזמן שעד לירי במנוח (עמ' 3). כאשר נשאל לגבי האפשרות כי בשל כך שהשיח' יאסין נהרג היה באותו היום 'בלאגן' בכל יהודה ושומרון הוא השיב כי אינו יודע אם היה או לא אך הוא היה בבית ובבית אומר היה שקט מוחלט (עמ' 3). עוד נשאל האם היה חש בכך שיש 'פאודה, בלאגן, אבנים, צמיגים בוערים' באיזור הכביש הראשי מגוש עציון לחברון העובר בבית אומר והוא השיב כי קשה לו לדעת שכן הם נמצאים במרחק של 400 – 500 מטרים מהכביש הראשי ולא ניתן לראות (עמ' 4) אך תיקן לאחר מכן ואמר שאם היה שומע ירי או צמיגים בוערים שמעלים עשן היה רואה ושומע את זה (עמ' 4). באשר למקום בו היו החיילים הוא אמר כי היו על גבעה רחוקה בכ- 170 מטר מהבית (עמ' 9). העד הבהיר כי בעת המקרה ישבו הוא, אמו של המנוח ואלמנתו בתוך הבית (עמ' 4) וכי מי שראתה את המנוח הייתה אשתו שראתה 'שהוא היה מוטל בחצר' (עמ' 5). בהמשך ירד גם העד מביתו וראה את 'הבן מוטל על הרצפה'.

גרסת סאנאא עאדל חאדר אבו סארה